בעקבי הצאן

סדנאות, טעימות והיכרות עם עיזים אלפיניות

בעקבי הצאן: סדנאות, טעימות והיכרות עם עיזים אלפיניות

את אוריטל אני פוגשת ביום שמשי במשק "בעקבי הצאן": חווה הממוקמת בנוף הרים קסום, בינות לכרמים ירוקים, שבה תמצאו פינת חי, טעימות של גבינות ויוגורטים עם טעם עדין ומופלא וסדנאות גיבון. נשמע כמו פרק מ"היידי בת ההרים"? לא רחוק מכך.

בעקבות הצאן

הכירו את אוריטל בת ההרים

מתברר שלא במקרה אוריטל הגיעה לעבוד בעסק הסובב סביב בעלי חיים. משפחתה, על שמונת ילדיה, גדלה עם חמורים, סוסים ועיזים. "חלבנו כדי שיהיה לנו חלב, גידלנו תרנגולות לביצים, וכבשים לבשר", היא נזכרת ומתארת משק אוטרקי שקשה למצוא בעידן המודרני: "זה היה משק שמימן את עצמו אישית למשפחה".

בעקבות מעבר חבריהם ליישוב עדי עד, הגיעה גם אוריטל עם משפחתה ליישוב: "כשהגענו לעדי עד קנינו עדר כבשים לחלב", היא מספרת. אבל לא תמיד קל לגדל בעלי חיים באזור. "מעט זמן אחרי שרכשנו את העדר, גנבו לנו את כולו, כ-40 כבשים. רק טלה אחד חזר".

הם לא נתנו לגנֵבה זו להרתיע אותם. "החלטנו לבנות דיר חדש, שבו אנו מגדלים כ-200 כבשים לבשר ולחלב, ויש לנו גם סוסים ותרנגולות".

הפתעה במשק: עיזים אלפיניות בארץ ישראל

אם הנוף הזכיר לנו את היידי בת ההרים על נופם המושלג של האלפים, הרי שהעיזים שבדיר כבר השלימו את התמונה סופית.

העיזים שלכם מאוד לא שגרתיות. אולי תספרי לי קצת עליהן?

נכון. מדובר בעיזים אלפיניות, כלומר מקורן בהרי האלפים שבאירופה. הן מפונקות כאן בארץ גם בגלל החום, וגם בגלל האוכל שהוא לא הדשא שאליו הן מורגלות.

הן מוכנות לצאת למרעה בלי מזגן?

במהלך חודשי הקיץ החמים הן פחות יוצאות למרעה, ובעיקר מקבלות אוכל ותערובת לצלחת. כשמזג האוויר מאפשר, הן יוצאות למרעה ונהנות.

מה מיוחד בעיזים אלפיניות?

קודם כול, תנובת החלב שלהן גבוהה יחסית לעז רגילה. עז רגילה בארץ מניבה 2–3 ליטר ביום. אצלנו עז יכולה להניב עד 7 ליטר. הן אף ממליטות פעם בשנה. עיזים אצלנו המליטו 3–4 גדיים. זה נחשב הרבה, וזה יתרון גדול. בנוסף, החלב שלהן דל שומן והטעם שלו עדין יותר בהשוואה לחלב עיזים מזנים אחרים.

 

בעקבות הצאן

סדנאות גיבון: מהחליבה ועד הגבינה

מה בעצם תפקידך במשק?

בעקבי הצאן הוא משק קטן, שלא נועד לייצר מאסות של גבינות או חלב ומושך אליו מבקרים רבים. במסגרת תפקידי, אני מציגה למבקרים את המשק, נותנת להם טעימות מגבינות העיזים והיוגורט שלנו, ומעבירה סדנאות של גיבון במהלך הקיץ.

מה יכול לעשות מישהו שבא לבקר במשק?

בקיץ בעיקר יש סדנאות גבינה של עד כ-15 איש. המשתתפים מתנסים בחליבה, אני מראה להם ומשתפת אותם בכל תהליך הכנת הגבינה שבו הם מודדים את טמפרטורת החלב עם מדחום, מוסיפים לימון ועוד. בסוף התהליך, הם לוקחים הביתה גבינות שהכינו בעצמם.

איך מגיבים המבקרים?

הם מאוד מתלהבים. העיזים באמת יוצאות דופן, ידידותיות מאוד ולא כל יום יוצא לאנשים להתנסות בחליבה ולהיות מעורבים בתהליך הכנת הגבינה מא' ועד ת', ועוד לזכות ללכת הביתה עם גבינה שאותה הכנת בעצמך. יש בזה משהו מאוד מספק.

אתם גם מוכרים מוצרים שלכם?

בטח! יש כאן יוגורטים וגבינות צ'רקסיות (גבינות חצי קשות) שאנחנו מייצרים ובנוסף אנחנו גם מוכרים גבינות ממחלבות שונות מהאזור וכמובן מציעים טעימות. המכירה היא לא המרכז, כשאנשים מגיעים זה בעיקר בשביל החוויה.

בשלב זה נתנה לי אוריטל לטעום כמה סוגי יוגורטים בטעמים: יוגורט טבעי ויוגורט בטעם אוכמניות. תקשיבו: זה עדין, זה טעים וזה ממכר. על בטן מלאה באוכמניות תהיתי איך בכלל נולד רעיון להקים משק כזה בעולם המודרני.

בעקבות הצאן

בעקבי הצאן: הכול התחיל מגדי קטן

אוריטל, איך בכלל נולד הרעיון למשק כזה?

היישוב עדי עד הוקם לפני 18 שנים. תחילו היו אלה שתי משפחות בלבד שהתגוררו כאן בצריף. כיום יש בעדי עד כ-50 משפחות. היישוב הוא בעל אופי חקלאי כפרי. יש הרבה כרמים מסביב, חלקם של אנשים מהיישוב, ואנשים מגדלים בוסתנים סביב הבתים שלהם.

ואיך קמה החווה הזו?

החווה שייכת למשפחת לוץ. מאיר לוץ גדל דווקא במקום עירוני: בעיר העתיקה בירושלים, אך היה לו חלום לגדל עיזים מאז שהיה קטן. בשלב מסוים, המשפחה עברה מירושלים והגיעה לעדי עד. הם התלהבו מהמקום, והחליטו להקים כאן את ביתם.

ואז המשפחה החליטה לרכוש עדר?

לא. כשהם הגיעו לכאן, היה בבעלות אחד השכנים דיר עם כ-70 עיזים. מאיר התלהב. הוא היה בסך הכול ילד כבן 13. הוא הציע את עזרתו לבעל הדיר. במשך שנה הוא עזר לו עם העבודות היומיומיות בדיר, ואחרי שנה בעל הדיר החליט לתת לו מתנה: גדי וגדיה.

ומכאן התפתחה החווה?

פחות או יותר. דיר עזים הוא עסק תובעני מאוד, ולאחר זמן מסוים החליט השכן לסגור את העסק שלו. בעקבות אהבתו של מאיר לדיר, החליטה משפחתו לקנות את העסק. הם קנו כמה עיזים משלהם והתחילו את הדיר שלהם. כל המשפחה עבדה כאן. כל האחים עזרו וחלבו, ומאיר כבר מגיל צעיר ניהל את העסק ביד רמה בתמיכת ובליווי הוריו .

הבנתי שמאיר כיום הוא הבעלים.

נכון, לפני שנתיים התגייס מאיר לנח"ל החרדי. הוא העביר את הניהול אליי, אך כמובן המשק עדיין בבעלותו ובאחריותו ופועל על פי חזונו. בקרוב הוא משתחרר מהצבא.

אם חשקה נפשכם להרגיש קצת כמו היידי בת ההרים, לחלום על הרי האלפים, להכין ולטעום גבינות משובחות – אין צורך לטוס לשווייץ, אפילו לא בלואו-קוסט. פשוט תכניסו לווייז "בעקבי הצאן".


אינסטגרם

Something is wrong. Response takes too long or there is JS error. Press Ctrl+Shift+J or Cmd+Shift+J on a Mac.

© תיירות חבל בנימין, כל הזכויות שמורות | פיתוח תוכן: המתכנה | תנאי שימוש