המכרז שכשל, או: איך כמעט נוסדה פתח תקווה ליד יריחו

המכרז שכשל, או: איך כמעט נוסדה פתח תקווה ליד יריחו

שלושה דברים שאולי לא ידעתם על פתח תקווה: 1. זו העיר היחידה בעולם שבה פעילים סניפים כשרים של דומינו'ס פיצה. 2. כאן, ולא בירושלים, הקים האדריכל המפורסם סנטיאגו קלטראווה את הגשר הראשון שלו בישראל ו-3. פתח תקווה כמעט נוסדה בסמוך ליריחו ולמרגלות בנימין.

רגע, מה?

ובכן, מעשה שהיה כך היה: נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין נוהג הרי לומר בפתיחתו של כל ריאיון "שלום לכם מירושלים" או "בוקר טוב מירושלים". הסיבה היא כי הסבא רבא של כבוד הנשיא הוא יוסף ריבלין, מייסד רבות מהשכונות של ירושלים שמחוץ לחומות. הסיפור שלנו מתחיל ממנו.

בבוקר ל, שנתיים לפני תרל

בחבורת המייסדים של יוסף ריבלין היה שם מוכר לא פחות – יואל משה סלומון. כריבלין, גם יואל מוישה היה מ"פורצי החומות", החלוצים קרי המזג שייסדו את השכונות הראשונות מחוץ לתחום החמים-אבל-מרוד של ירושלים העתיקה. דרכיהם של ריבלין וסלומון נפרדו כשהשני החליט כי אין להסתפק בבניית שכונות עירוניות חדשות ליישוב היהודי, אלא יש להקים בארץ ישראל מושבה חקלאית יהודית.

אם יואל מוישה סלומון היה חי היום, הוא בוודאי היה רב אמן בניהול קבוצות רכישה של דירות מוזלות. האיש לא היה עשיר, אבל עוד בטרם שנותיה הרשמיות של העלייה הראשונה, הצליח לגייס סביב רעיון המושבה החקלאית אגודה ובה עולים חדשים רבים. מעבר ליכולת הגיוס שלו, סלומון היה מומחה בהתמודדות עם נבכי הביורוקרטיה הטורקית, יתרון משמעותי כשצריך להניע תהליכים בפלשתינה של שלהי התקופה העות'מנית המתפוררת.

חברי האגודה שגייס ריבלין, שהגיעו בעיקר מרוסיה, חפצו להביע את הרעיון היהודי-ציוני בייסוד הסביבה החקלאית החדשה, וכל זאת כשנתיים לפני שנת תרל"ח המפורסמת (1878), שנת הקמת פתח תקווה. העולים הביעו נכונות לשלם ביחד על קרקע להתיישבות שכזו, ומבחינתו של יואל מוישה סלומון, האור הירוק ניתן.

הטורקים שלטו בארץ, או: מחפשים את הג'יפתליק

אבל הייתה בעיה. תמיד יש בעיה. ארץ ישראל לא הייתה בשליטה יהודית; הטורקים שלטו בארץ, כמאמר להקת משינה, ולא ניתן היה להסתפק בהחלטת ממשלה כדי להקים יישוב חדש. הרצון היה למצוא "ג'יפתליק", כלומר – אדמת הסולטן שמוצעת למכירה במכרז, לזכות במכרז ולהקים עיר.

יואל משה סלומון

יואל משה סלומון (קרדיט: תמר הירדני)

יואל מוישה סלומון בחן ג'יפתליקים שכאלה ברחבי פלשתינה ומצא אחת שמצאה חן בעיניו במיוחד סביב העיר יריחו, למרגלות מצפור אלי שבבנימין, ממנו ניתן לראות עד היום את האדמות שבמרכז הסיפור שלנו.

אם בבקעת יריחו מתקיימת חקלאות במשך כל כך הרבה אלפי שנים, הניח סלומון, סימן שהאדמה כאן פורייה והסביבה עתירה במקורות מים, ולכן הקרקע הזו בוודאי תתאים ליישוב חקלאי יהודי מודרני.

סיפורו של עכן מספר יהושע, שמעל בחרם, התרחש בעמק עכור, שלפי חלק מהדעות הוא בסביבת יריחו. יואל משה סלומון וחבריו לאגודה העברית הכירו את הפסוק מספר הושע (ב', י"ז) "ונתתי את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקווה". "נקרא לה 'פתח תקווה'", הם החליטו ושינסו מתניים וטפסים לקראת המכרז.

יהודי, נוצרי ומוסלמי נפגשים במכרז

עד כאן העסק לא נשמע מורכב מדי, אבל כמו בכמה בדיחות טובות, על מכרז פתח תקווה הפוטנציאלית התמודדו שלושה: יהודי (סלומון והחבר'ה), נוצרי ומוסלמי.

את הנוצרי פגשו חברי האגודה ושכנעו אותו, תמורת סכום שוחד נאה, "לרדת" מהמכרז. מול המוסלמי היה צורך בהתמודדות נוקשה יותר, והסכום הלך ועלה. בסופו של דבר הציעו יואל מוישה ואנשיו סכום גבוה יותר וכך זכו במכרז. אבל איך אומרים עורכי דין מפולפלים? "לכאורה". למה רק זכו במכרז לכאורה? בגלל פוליטיקה, אלא מה.

"אל תחתמו על מסמכי המכרז", הפציר סלומון בעולים מרוסיה. המארגן החלוץ, שהבין דבר או שניים בשלטון העות'מני, הכיר במצב המלחמה שבין רוסיה ובין טורקיה, וידע שזכיית נתינים זרים, לא כל שכן רוסים, באדמות עות'מניות אינה באה בחשבון מבחינת אנשיו של הסולטן.

בין תל אביב לפתח תקווה

ריבלין והירושלמים כבר ידעו שעם הטורקים חייבים להתחכם, שהרי בהקמתה של שכונת נחלת שבעה הם הפעילו מול השלטון את סרח ילין, אשתו של דוד ילין, שבאה מעירק, התלבשה כערבייה ודיברה ערבית שוטפת. סוג של מסתערבת משפטית.

אבל העולים הציונים הגאים מרוסיה סרבו לנקוט בדרכים עקלקלות שכאלה ויואל מוישה סלומון, אשר יגור בא לו: לפני רישום תוצאות המכרז בפנקסים העות'מניים, זיהו נציגי האימפריה את נתינות הזוכים. ההודעה לא איחרה לבוא: חתימת המכרז נפרמה ונחתמה שוב, הפעם עם הזוכה המוסלמי.

חשבו על השכונה היהודית שהוקמה בצמוד ליפו הגדולה, אחוזת בית, והפכה לעיר תל אביב ולמטרופולין הגדול ביותר של ארץ היהודים. כעת חשבו מה היה קורה לו המושבה של יואל משה סלומון הייתה קמה בסמוך ליריחו והופכת לעיר גדולה אל מול בנימין.

פתח תקווה, 1912

פתח תקווה, 1912

אחריתה של פתח תקווה

יואל מוישה סלומון לא ויתר. לאחר ההפסד במכרז הוא ויתר על הובלת אגודה וחבר לשני רעים-אהובים, גוטמן ושטמפפר. על אדמת בקעת יריחו הם ויתרו, אבל על רעיון המושבה החקלאית כלל לא. הם רכשו אדמה על גדות הירקון והקימו את פתח תקווה, שתוכל לקלוט עם השנים את הסניף הכשר הראשון בעולם של דומינו'ס פיצה ואת גשר קלטראווה הראשון.

ועוד משהו, במשך תשעה חודשים במלחמת העולם הראשונה, היה הגבול בין השלטון הבריטי והטורקי בישראל "קו שתי העוג'ות", בין שני ואדיות שנקראו "עוג'ה" (בערבית, המפותל). העוג'ה האחת בג'יפתליק ההיא מיריחו, השנייה – הירקון בכבודו ובעצמו, שעל גדותיו הוקמה פתח תקווה.

אחריתה של ג'יפתליק יריחו

ההפתעה היא שבסביבת הג'יפתליק שאבדה הוקם קיבוץ, ולא סתם קיבוץ, אלא קיבוץ של עולים יהודים חלוצים מרוסיה. סגירת מעגל. לקיבוץ קראו ייט"ב, על שמו של יצחק טבנקין (ייט"ב = ר"ת יד יצחק טבנקין) וגם הוא נראה היטב ממצפור אלי.

איך מגיעים לתצפת על בקעת יריחו, הג'יפתליק, נחל עוג-ייט והיישוב ייט: קודם כול באים לבקר בבנימין. מכביש אלון, הציר הכי קצר מירושלים לטבריה, נכנסים ליישוב רימונים שבבנימין. נוסעים עד הקצה המזרחי של היישוב, ושם נמצא מצפור אלי.

 

כתב: אסף בר-שי


אינסטגרם

Something is wrong. Response takes too long or there is JS error. Press Ctrl+Shift+J or Cmd+Shift+J on a Mac.

© תיירות חבל בנימין, כל הזכויות שמורות | פיתוח תוכן: המתכנה | תנאי שימוש